מלחמת חרבות ברזל שנפתחה במתקפת הפתע של ארגון הטרור חמאס, תפסה את כולנו לא מוכנים. סביר שכולנו מצויים בימים אלו במילואים או מנסים לג’נגל בין מטלות דחופות בבית או בעבודה ותעדוף משימות מתמיד. זו תקופה שוחקת ומאתגרת ללא ספק. ד”ר אלעד לאור מסביר כי תקופה מורכבת זו משפיעה לא רק עלינו, אלא, ואולי במיוחד, גם על האוכלוסייה המבוגרת.
כמובן שלא כל אדם שחצה את גיל 70 נחשב לקשיש, או לכזה המתקשה להתמודד עם המצב. ד”ר אלעד לאור העוסק בגריאטריה מסביר, כי ישנם בני 70 פלוס שמתפקדים לא פחות טוב בהשוואה לצעירים מהם. הכוונה בשורות הבאות, היא למבוגרים בעלי בעיות רפואיות, גורמי רקע, מתקשים בניידות, סובלים מבידוד חברתי וכיו”ב – כלומר, אתגרים שמקשים על תפקודם היומיומי, ועל אחת כמה וכמה בעת מלחמה.
מה עושים כאשר נשמעת אזעקה?
קשישים רבים, כמו רוב האוכלוסייה, אינם מורגלים במצב החירום שבו אנחנו נתונים. לחלקם אין מרחב מוגן בקומת המגורים שלהם או בביתם הפרטי. הקושי בניידות מקשה עוד יותר על פעולה פשוטה יחסית, כמו ירידה למקלט הציבורי או המקלט בקומת הקרקע של הבניין.
לכן, ד”ר אלעד לאור ממליץ על בחירת מרחב מוגן קבוע, ככל שהדבר מתאפשר ובהתאם ליכולת ההתניידות של הקשישים. בלית ברירה, יש לבחור במקום המוגן ביותר בבית על פי הנחיות פיקוד העורף. עם זאת, ייתכן שיציאה אל חדר המדרגות תיחשב ל’מוגנת’ יותר עבור הקשיש. על קרובי הקשישים לסייע בתקופה מורכבת זו, במציאת פתרונות ובהרגעת המצב.
הפחתת חרדה
קשישים לא מעטים סובלים ממחלות רקע, בהן דמנציה ואלצהיימר ומתחושות כמו בדידות או דיכאון מתמשך. מצב מלחמה שמאופיין בחוסר ודאות רב, עלול רק להחמיר את מצבם ולפגוע בהם. הדבר מוביל גם כאן לצורך להיות בקשר, אפילו יומיומי, עם הקשישים, לכלול ביקורים וגם קשר טלפוני ושיחות וידאו.
אחת הנקודות הנוספות שראוי להתייחס אליהם במצבים של ירידה קוגניטיבית, לדברי אלעד לאור, היא החשיפה לאירועים השונים בחדשות. אסור לנו לשכוח שהקשישים עוד זוכרים את טראומת 1973 בצעירותם, וייתכן שזו נצרבה בהם. גם אם לא הושפעו מהמלחמה ההיא, עלולה להתפתח טראומה כתוצאה מחשיפה לא מבוקרת לחדשות ולדיווחים השוטפים.
